לא בהכרח. גם אחרי גירושין, שני ההורים הם בדרך כלל האפוטרופוסים של הילדים. מעבר שמשנה באופן משמעותי את חיי הילדים ואת הקשר שלהם עם ההורה השני עשוי להידרש להסכמה או להכרעה של בית המשפט או בית הדין. והשאלה שמכריעה היא תמיד מהי טובת הילדים.
"אני עוברת לעיר אחרת, והילדים באים איתי."
דמיינו שאתם מקבלים הודעה כזו מההורה השני. בלי שיחה מוקדמת ובלי הסכמה. פשוט הודעה שהילדים עומדים לעבור.
ומה איתכם? מה עם זמני השהות, בית הספר, החברים, והקשר היומיומי שלכם עם הילדים?
את השאלה הזו אני שומע במשרד לא מעט, מאבות וגם מאמהות. אז הנה מה שחשוב לדעת.
מה אומר החוק?
העובדה שהורה אחד החליט לעבור דירה לא אומרת שהוא רשאי להחליט לבד גם על מעבר הילדים.
גם אחרי פרידה, שני ההורים הם בדרך כלל האפוטרופוסים הטבעיים של הילדים. כשמעבר משפיע באופן משמעותי על חיי הילדים ועל הקשר עם ההורה השני, עשויה להידרש הסכמה בין ההורים, ואם אין הסכמה, הכרעה שיפוטית.
והשאלה המרכזית בכל תיק כזה היא תמיד אותה שאלה: מהי טובת הילדים?
מה בוחנים כשמחליטים?
- המרחק בין הבתים, ואם עדיין אפשר לשמור על זמני השהות.
- החלפת בית ספר, גן או מסגרת חינוך.
- פגיעה אפשרית בקשר עם אחד ההורים.
- הסיבה למעבר, ומה המעבר נותן לילדים.
השיקול המרכזי הוא טובת הילד. בפסק הדין המנחה בנושא, בע"מ 27/06, בית המשפט העליון קבע שזה המבחן, ובפועל בודקים בדרך כלל:
- למה ההורה רוצה לעבור, והאם יש לזה סיבה רצינית.
- מה הקשר של הילד עם כל אחד מההורים.
- כמה המעבר יפגע בקשר עם ההורה שנשאר.
- המרחק, ומה יקרה למסגרות של הילד: בית ספר, חברים, משפחה.
חמישה דברים שכדאי לדעת לפני שיהיה מאוחר
- אל תחכו לרגע האחרון. במקרים המתאימים אפשר לבחון פנייה דחופה לבית המשפט או לבית הדין המוסמך.
- תעדו את המעורבות שלכם. הסעות, טיפולים, שיחות עם המורים, זמני שהות. כל אלה עשויים להיות ראיות משמעותיות.
- תבדקו מה המעבר יעשה לילדים. מרחק, החלפת מסגרות ופגיעה בקשר הם שיקולים מרכזיים.
- אל תערבו את הילדים במאבק. הטובה שלהם צריכה להישאר מעל המחלוקת.
- תתייעצו לפני שאתם פועלים. איפה פותחים, איזו בקשה מגישים ומתי. הבחירות האלה משנות הרבה.
ומה אם הילדים כבר עברו?
גם אז זה לא בהכרח מצב שאי אפשר לשנות. אפשר לבחון את הנסיבות ואת האפשרויות המשפטיות. אבל צריך להבין שככל שעובר הזמן, המציאות החדשה משפיעה יותר ויותר על ההכרעה. הילדים מתחילים שנת לימודים, מתרגלים למקום חדש, וכל שינוי נוסף הוא עוד טלטול.
שני תיקים מהמשרד
אב גילה שהאם מתכננת לעבור עם הילדים למקום מרוחק, בלי ידיעתו. פעלנו מהר והגשנו בקשה לצו מניעה. בית המשפט אסר את המעבר עד לבירור ההליך, ובדיון הבהירה השופטת שאין להרחיק את הילדים מאביהם.
ובתיק אחר המצב היה הפוך. אמא בסכסוך קשה ביקשה שהילדים ימשיכו לגור איתה וילמדו במוסדות החינוך בעיר שלה. בית הדין הרבני האזורי קבע שהיא רשאית, והורה לאב לחתום על המסמכים. אם לא יחתום בזמן, היא תוכל לחתום לבד.
שני תיקים הפוכים, ואותו עיקרון: ההחלטה נקבעת לפי מה שטוב לילדים, לא לפי מי שקם ראשון עם הארגזים.
שאלות קצרות
האם מעבר בתוך אותה עיר דורש הסכמה?
מה זה צו מניעה?
זכרו: מעבר דירה של הורה אינו בהכרח מעבר דירה של הילדים. אם אתם עומדים מול מצב כזה, אל תישארו עם סימני השאלה. שלחו לי הודעה.
הסתייגות: המאמר הוא מידע כללי בלבד ואינו ייעוץ משפטי. אין בו התחייבות שזה הדין בכל מקרה, והוא לא מחליף התייעצות אישית עם עורך דין. החוק והפסיקה משתנים מעת לעת, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו. קריאת המאמר או פנייה דרך האתר אינן יוצרות יחסי עורך דין ולקוח. הפרטים במקרים שונו לשמירת פרטיות הצדדים.
